עוולת הרשלנות הרפואית

כדי להוכיח רשלנות רפואית יש לבחון קיומם של 2 היסודות

יסוד ההתרשלות- סעיף 53 לפקודת הנזיקים )עמ' 36)

  • סטייה מסטנדרט ההתנהגות של האדם הסביר. אחריות המזיק מתגבשת רק אם לא נקט באמצעי זהירות סבירים, ובהם בלבד, אין דרישה לנקוט בכל אמצעי הזהירות האפשריים )פס"ד חמד).
  • השאלה הנבחנת בהפרת חובת הזהירות היא אובייקטיבית– האם המזיק נקט באמצעי הזהירות בהם היו נוקטים אנשים סבירים בנסיבות העניין? (פס"ד ועקנין). ביהמ"ש בעצם יוצק תוכן לתוך "האדם הסביר" וקובע מהו סטנדרט הזהירות הראוי, כפונקציה של הנסיבות ותוך התחשבות בשיקולי מדיניות )פס"ד כרמי).

עוולת

הסובייקטיביזציה של המבחן האובייקטיבי 

חובת הזהירות האובייקטיבית טומנת בחובה את הסובייקטיביזציה של המבחן האובייקטיבי.

על מבחן האדם הסביר האובייקטיבי נוספות הנסיבות המיוחדות, הסובייקטיביות של המקרה.

השאלה היא כיצד היה נוהג אדם סביר בנסיבות המקרה המיוחדות.

יש לזכור 2 חריגים:

  • לעתים עצם הכניסה למצב החרום באופן מודע מהווה רשלנות רפואית.
  • תכונות מיוחדות )חוזקות) שהכשירו את המזיק להתמודד עם מצבי חרום (פס"ד חמד).

חולשות מול חוזקות סובייקטיביות:

  • אין התחשבות בחולשותיו האנושיות השכליות והגופניות של המזיק בשם היעילות.

הצדקות: קלברזי– עלויות מערכת, מונע הנזק הטוב ביותר ומסר חינוכי).

חריג: קטינים מגיל 11-12 (פס"ד אייגר).

  • יש התחשבות בחוזקותיו האנושיות, ידיעותיו או מומחיותו לקביעת רמת הזהירות הנדרשת _(פס"ד חמד) הצדקות: עלויות מערכת פחותות, הסתמכות סבירה מצד הניזוק בהצדקה מוסרית .

האם יסוד ההתרשלות כולל בחובו מעשה נזק שבוצע בכוונה

ניתן לתבוע אדם על רשלנות רפואית כאשר פעל במכוון- התרשלות אובייקטיבית אינה משתנה ע"י המצב הנפשי המלווה אותה.

)פס"ד מפעלי רכב אשדוד).

            אז כיצד בוחנים אם המזיק נהג בסבירות במקרה של רשלנות רפואית?

נוסחת לרנד הנד

יש להתחשב בהסתברות לקרות הנזק )P), בשיעור הנזק הצפוי )L) ובהוצאות למניעת הנזק )B).

כאשר תוחלת הנזק עולה על הוצאות המניעה )B<PL)- התנהגות המזיק רשלנית!

הנזק הרלוונטי הוא הצפוי בלבד (קליפורד).

אולם, יש לקחת בחשבון שיקולים נוספים:

שיקולים של יעילות כלכלית לפיהם נבחן את עלותם של אמצעי הזהירות מחד גיסא ואת חומרת הנזק והסתברות התרחשותו מאידך גיסא.

בפס"ד חמד ברק טען כי נוסחת הנד שימושית אך אין בכוחה לתת פתרון כולל לכל בעיות הסבירות בעוולת הרשלנות רפואית ואין לקבע את מושג הסבירות בעוולה זו או אחרת.

האדם הסביר אינו רק האדם היעיל, אלא גם האדם הצודק, ההוגן והמוסרי.  

ריבלין מבקר את גישת ברק וטוען כי שיקולים של יעילות וצדק יכולים להשתלב במסגרתה הרעיונית של הנוסחה וביהמ"ש יוצק בה תוכן.

  • התועלת לכלל החברה שצומחת מפעילות המזיק (פס"ד קיבוץ מלכיה).
  • תקציביה המוגבלים של הרשות וסכנת התמוטטות כלכלית של המזיק (פס"ד גרובנר).
  • שיקולי הגינות וצדק כיוון שהאדם הסביר הוא לא רק יעיל אלא גם הוגן ומוסרי (פס"ד חמד).

חיקוק חיצוני- הפסיקה קבעה שאין קשר בין סטנדרט ההתנהגות בעוולת הרשלנות רפואית לבין הסטנדרט בחיקוק חיצוני גם אם בחוק אין חובת זהירות- אתה יכול להיחשב רשלן )קיבוץ אופקים), עם זאת החיקוק החיצוני יכול להוות אינדיקציה לסטנדרט הזהירות של האדם הסביר )קיבוץ אופקים, פס"ד רנד).

  • ביהמ"ש יכול לדרוש סטנדרט התנהגות גבוה יותר, גם אם הנוהג מורה אחרת, כדי שלא יקופחו חיי אדם )בש, ועקנין, קופת אשראי).
  • על הרשלנות רפואית הפקידותית או הביורוקרטית להיבחן על פי אותן אמות מידה כמו הרשלנות רפואית הרפואית, ההנדסית או האחרת )ברק באבנעל).